דרום אתיופיה: "אפריקה של הפנטזיות" – מעוררת, מפתיעה ומחשלת

אתיופיה היא מדינה מגוונת מבחינה נופית, שבטית ותרבותית השוכנת בקרן אפריקה. במדינה יש מאות לאומים שונים ומדוברות בה למעלה מ-80 שפות! יצאנו לטיול עצמאי במדינה, שגם בדרום אתיופיה, באזור השבטים, (עמק האומו) טיילנו בתחבורה ציבורית. זו לא מדינה קלה לטיול ובטח שלא בתחבורה ציבורית. בנוסף, המקומיים לא תמיד האירו לנו פנים ונתקלנו בהרבה מאוד שקרים, ניסיונות גניבה, שוד והקפצות מחירים גבוהות במיוחד ביחס למחירים שהמקומיים משלמים. זה נכון כמעט לכל מדינות אפריקה, אבל באתיופיה זה נפוץ במיוחד.

הטיול בדרום המדינה קשה הן ברמה הפיזית, בהעדר תשתיות הולמות, והן ברמה הנפשית לאור המראות הקשים שתיתקלו בהם. למאות אלפי אנשים אין גישה למים והדרכים האתיופית הומות בילדים מגיל אפס ועד לזקנים הסוחבים מים לשתייה ועצים להסקה, לפעמים במשך יום שלם, כמו גם בעלי חיים רזים וכחושים התרים בכל מקום אחר מעט מים. העוני בעמק האומו שבדרום אתיופיה קשה במיוחד ואין כמעט מוצרים תעשייתיים שניתן להשיג. טיול באופן עצמאי בדרום המדינה, מתאים למטיילים שכבר היו במדינות עולם שלישי ולא נרתעים מזוהמה ולכלוך, ובעיקר לכאלו שיודעים לקלף ולהגיע לשכבות המדהימות שיש למדינות האלו להציע. מקומות שהם לא אתרים תיירותיים במלוא מובן המילה.

בנוסף, טיול בעמק האומו בתחבורה ציבורית, מתאים לכאלו שיש להם זמן, או שאינם מפחדים לקחת טרמפים עם מקומיים. ישנם מקומות בהם עובר מיני וואן אחת ליומיים ולכן או "שנתקעים" לישון באירוח ביתי, או שנאזרים בסבלנות ומחכים לטרמפ.

למטיילים פחות מנוסים, הייתי ממליץ לטייל באתיופיה בכלל ובדרום המדינה בפרט – בעזרת נהג-מדריך שידאג לכל מה שמטייל מערבי זקוק לו. עלות יומית לנהג-מדריך באזור הדרום נעה בין 150 ל-220 דולר ליום. אם תגיעו עד לארבע מינץ' בדרום או לעיירה ג'ינקה שבעמק האומו בתחבורה ציבורית, תוכלו להוזיל בכ-40 דולר ליום את העלויות.

הגעה לאתיופיה: טסנו בטיסה ישירה לאדיס אבבה דרך חברת אתיופיאן איירליינס. מחיר כרטיס טיסה עמד על 420$. בהזמנה דרך אתר החברה, ניתן לבחור באוכל כשר. טיפ: כל נוסע רשאי לטוס עם 2 מזוודות של 23 ק"ג האחת, או מזוודה אחת במשקל של 32 ק"ג. בנוסף לתיק עלייה למטוס.

כסףשער ההמרה בזמן הטיול עמד על 23 ביר אתיופי לדולר. ניתן להמיר דולרים בכל סניף בנק. בשוק השחור ניתן לקבל 26-27 ביר אתיופי לדולר – שאלו את המקומיים הם כבר יובילו אתכם לחלפן המקומי. שער ההמרה בשדה התעופה זהה לשער שמקבלים בבנקים. שימו לב! אין אפשרות להמיר בירים בחזרה לדולרים בשדה התעופה.

ויזה: בעלי דרכון ישראלי מחויבים בוויזה בעת הכניסה למדינה. ניתן להנפיק ויזה בשגרירות אתיופיה בישראל או בהגעה לשדה התעופה באדיס אבבה. מחיר הוויזה – 50$ לשהות של עד 30 יום. 70$ לשהות של עד 90 יום. בשהות של עד 90 יום ניתן לבקש ויזה עם מספר כניסות – ללא עלות נוספת. אין צורך בתמונות פספורט לצורך הנפקת הוויזה.

הגעה למרכז העיר באדיס אבבה: ביציאה מהשדה תעופה מומלץ לא לקחת את המוניות הצהובות, הן יקרות יותר ביחס למוניות הכחולות. מחיר המונית עד למרכז העיר (פיאצה) 150 ביר. מחיר עד לאזור הבולה (מרכז העסקים החדש והעכשווי של העיר) 120 ביר.

אינטרנט באתיופיה: בעקבות התקוממויות של מיעוטים בדרום המדינה ובצפונה במהלך שנת 2016, הממשלה באדיס אבבה החליטה לחסום אתרים ואפליקציות כמו גוגל, פייסבוק או ווטסאפ. כדי לגלוש באתרים אלו באתיופיה יש להוריד אפליקציה שמשנה את כתובת ה-IP של המכשיר ממנו אתם גולשים. אנחנו השתמשנו באפליקציה בשם Psiphon שעבדה נהדר כמעט תמיד. לאחר ההתחברות לאינטרנט האפליקציה עובדת ברקע וכך מתאפשרת גלישה חופשית. כרטיס sim  ניתן לקנות בכן דוכן של חברת הסלולר הלאומית. את הכרטיס ניתן לטעון בכל מקום. כולל אצל מנקי הנעליים שמוכרים כרטיסי הטענה לנייד. טיפ: אם אתם מתחילים את הטיול בבית חב"ד – שאלו אם אחד המטיילים השאיר כרטיס סים. בבית חב"ד אתיופיה יש גמ"ח סימים שמטיילים רבים עושים בו שימוש.

בלילה הראשון ישנו באזור הפיאצה במלון טאיטו. (Taitu hotel) לקחנו חדר בדרגת הביניים (430 ביר). אל תעשו את הטעות שלנו. המלון היה מלוכלך, בלי מים חמים ומגעיל במיוחד. אבל הגענו בערב, היינו מותשים ולא היה לנו כוח לחפש מקום אחר. יש אופציות זולות יותר ומפנקות הרבה יותר – במחירים מצוינים.

גסטהאוסים אחרים שהיינו בהם באדיס אבבה היו בדרגת מחירים זהה ונתנו תמורה מעולה למחיר:

באזור הבולה: גסטהאוס מצוין! במרחק של 7 דקות הליכה מקניון האנדמול וקילומטר בלבד משדה התעופה של אדיס אבבה. החדרים חדשים וברמה גבוהה במיוחד ובעל הבית יקפיץ אתכם לשדה התעופה בחינם במידה והוא במקום. המחיר כולל ארוחת בוקר (600 ביר ללילה). תמורה מצוינת למחיר!

באזור בית חב"ד, גלובל הוטל: גסטהאוס שאהוב במיוחד על ישראלים בזמן האחרון. בעלת הבית בקשר מצוין עם עם הרב אליהו ודבורה אשתו שמפעילים את בית חב"ד באדיס אבבה. הגסטהאוס נמצא במרחק של 7 דקות הליכה מבית חב"ד והעובדים במקום ידעו להכווין אתכם לשם. בנוסף, בהזמנה מראש, נהג של המקום יאסוף אתכם משדה התעופה של אדיס שתנחתו – ללא עלות נוספת. המחיר כולל ארוחת בוקר. (מחיר החדרים מ-350 ביר עד ל-550).
La source Guesthouse Addis Ababa (ניתן להזמין מראש חדרים באמצעות שליחת הודעת מייל לכתובת: lasourceguesthouse@gmail.com)

טיפ: יש קבוצת ווטסאפ למטיילים שמפעיל בית חב"ד. בקבוצה ניתן להתייעץ, למצוא פרטנרים לטיול ולהתעדכן בנוגע לאתרי התיירות באתיופיה. יש לבקש מהרב אליהו להוסיף אתכם לקבוצה במספר 251936809938+

בז'ז': הדרך בה ככל הנראה תתניידו בערים מחוץ לאדיס אבבה. הבז'ז' הוא למעשה טוק-טוק או ריקשה המוכרת מהמזרח (מיוצר על ידי חברה הודית). המחיר לנסיעה מקומית יעלה בדרך כלל בין 5 ל-40 ביר. נהגי הבז'ז' נוהגים בדרך כלל להקפיץ מחירים, לפעמים פי 10 לפראנג'ים. אל תהססו להתמקח!

פלאפל אילןמוסד חובה לכל מבקר באדיס אבבה. אילן הוא ישראלי שחי באתיופיה ומכין פלאפל, חומוס, טחינה ולאחרונה גם שווארמה (לא כשר). הפלאפל נמצא כ-12 דקות הליכה מהבולה בחצר מלון Awraris, מול בית חולים גבריאל. המחירים זולים.

אווסה (Awasa)

אווסה היא עיר נעימה במיוחד, היושבת לצד אגם בעל אותו שם והיא תחנה מקסימה בדרך לשבטי עמק האומו. בעיר ניתן לראות ציפורים ענקיות ומוזרות יחד עם ציפורים בשלל צבעים שפשוט נמצאים בכל פינה. סמוך לחלון החדר בו ישנו, הייתה צמרת עץ עם עשרות חסידות מרבו, שזכו לשם "הציפורים המכוערות בעולם". בנוסף, בכל פינה יש עשרות עופות דורסים בגדלים שונים.

הגעה לאווסה: אוטובוס תיירים לאווסה יוצא מכיכר מאסקל באדיס אבבה בשעה 6 בבוקר ובשעה 1 בצהריים (כל השעות הן לפי השעון הבינלאומי) 170 ביר, חברת אתיו-באס. מומלץ לקנות כרטיסים מראש כאשר זמן הנסיעה עומד על כ-4 שעות נסיעה. מיני וואנים לעיר יוצאים בכל שעות היום מתחנה בשם קליטי מנרה, כמו גם חברות נוספות שיוצאות לעיר.

שוק הדגים, מוקד התיירות מספר 1 של אווסה. בשעות הבוקר חוזרים הדייגים עם שלל עשיר במיוחד ומאות ציפורים מגיעות לקבל את החלקים הפנימיים שהדייגים מוציאים. ניתן להגיע לשוק גם במהלך היום. הציפורים עדיין יהיו שם, אך הדייגים יהיו עוסקים בתיקון רשתות, בהכנת הסירות ליום הבא וכו'.

שמורה קטנה הצמודה לשוק הדגים באווסהמצד ימין לפני הכניסה לשוק יש שמורה קטנה בה חיים מספר רב של קופי גונון וקופי קולובוס גרזה. מחיר כניסה לאדם 20 ביר. לכו עם השביל המתפתל עד שתגיעו לעץ עם שורשים רחבים במיוחד. לאחריו תתחילו לראות את הקופים. המקומיים כבר יכווינו אתכם ויציעו להיות המדריכים שלכם – אין צורך, זו שמורה קטנה מאוד. אם החלטתם בכל זאת לקחת מדריך, אין צורך יותר מאחד. כדאי לדעת שכל מי שנדבק אליכם יבקש בסוף המסלול כסף על ההדרכה. חשוב, כמו בכל אתיופיה, לסגור עם המדריך מחיר מראש – אחרת המחיר יאמיר. ניתן לצאת מהשמורה לשייט על אגם אווסה, לנסות לראות היפופוטמים. המחיר לחצי שעה הוא כ-200 ביר.

באווסה יש שוק נחמד בו אפשר לקנות הכל מהכל. בשעות הערב הרחובות מתמלאים רוכלים המציעים גם אוכל רחוב. בנוסף, ניתן להמשיך לוונדו גנט ולששמנה (למעשה לחזור אחורה כחצי שעה). לששמנה מגיעים ישראלים רבים לאור היותה עיר מרכזית של אנשי הרסטאפרי בדרום אתיופיה והשימוש החופשי יחסית בקנאביס ותוצריו בעיר (העישון אסור באתיופיה!). וונדו גנט הוא אתר מצוין לבלות בו שבת (מעיינות מים חמים, הרבה מאוד טבע) שלצערנו לא היה לנו מספיק זמן לטייל בו.

ארבע מינץ' (Arba Minch):

נסיעה ישירה מאוואסה לארבע מינץ' יוצאת פעמיים ביום. בשעה 6 ובשעה 1. מחיר הנסיעה הוא 102 ביר. לפעמים יבקשו תוספת של 10 ביר על התיק. זהו תשלום שמנסים להוציא מפרנג'ים, הכינוי לאנשים לבנים באתיופיה, אותו תשמעו בכל מקום. שלמו רק אם לא בא לכם להתווכח מיד לאחר שהתעוררתם (:.

ארבע מינץ' נהפכה בשנים האחרונות לעיר די גדולה (כ-240 אלף תושבים) המקושרת בכביש מהיר לאדיס אבבה. בעיר ניתן למצוא הכל והתושבים בעיר גאים במיוחד באוניברסיטאות הממוקמות בה. בכל מקום תראו תנופת בנייה ופיתוח.

ארבע מינץ' צופה על שני אגמים מפוארים. אגם צ'אמו ואגם אביה. לא רחוק מהעיר יש את שמורת הטבע נצ'יסאר (Nech sar national park) בה ניתן לצפות בזברות, קופי בבון, ציפורים רבות ואם יתמזל מזלכם – אולי גם נמר (כנראה שלא =)).

כמו כן, ניתן לצאת לשייט באגם צ'אמו ולצפות בתנינים והיפופוטמים. אנחנו לא יצאנו לאור התרשמותם של מטיילים אחרים. המחיר במקום הוא יחסית מופרז, (כ-900 ביר לשייט של שעה) ומומלץ לצפות בהיפופוטמים במקומות אחרים באתיופיה.

בארבע מינץ' ישנו במלון פרדייז לודג' הוטל – 57 דולר לחדר ללילה. מלון ברמה גבוהה בו ניתן למצוא בריכת שחייה מפוארת, חדר כושר, שירותי הסעה, שירותי כביסה בחינם, שמירה על הילדים ועוד. ארוחת הבוקר מאכזבת מעט. אבל תשכחו שאתם נמצאים באתיופיה.

גסטהאוס בארבע מינץ' שיישנו בו בדרך חזרה מעמק האומו ונותן תמורה מצוינת למחיר הוא Forty springs Hotel במקום יש גן מקסים שציפורים רבות מבקרות בו.

שני המקומות נמצאים בעיר העליונה, הנעימה יותר בשעות הלילה.

בארבע מינץ' יש שוק מקומי אליו נוהרים גם רבים מהכפריים בסביבה. השוק מחולק לאזורים: פירות וירקות, פלסטיק, בקר וכו'. מעט מאנשי השבטים מגיעים לשוק זה כדי למכור את מרכולתם ותוכלו לפגוש כבר שם מעט ממה שיחכה לכם בעמק האומו. ככלל, ימי השוק בדרום אתיופיה הם הזמן הטוב ביותר לפגוש את המקומיים ולהבין טוב יותר את המקום המופלא הזה – שנדמה שנתקע כמה מאות שנים מאחור.

ימי השוק בכפרים הם:
שני
ארבורה (Arbore). טורמי ( Turmi) שבט האמר. קונסו (Konso) שבט הקונסו.
שלישי:
יבלו (Yabelo). קיי אפאר (Key Afar) שבט הבאנה. דימקה ( Dimeka) – שבטי האמר, קארו ובאנה. שוק קטן של שבט המורסי מתקיים גם בג'ינקה (Jinka).
חמישי:
צ'נצ'ה (Chench), שבט הדורזה. קיי אפאר (Key Afar) שבט הבאנה. דימקה ( Dimeka) – שבטי האמר, קארו ובאנה. יבלו (Yabelo) שילוב. קונסו (Konso) שבט הקונסו.
שבת:
ג'ינקה (Jinka), שבט המורסי. צ'נצ'ה (Chench), שבט הדורזה. דימקה ( Dimeka) – שבטי האמר ובאנה. סודו (Soddo) לא בעמק האומו) – שוק מקומי, שבטים מקומיים.

שבט הדורזה:
ניתן להגיע לשבט הדורזה (Dorze) הידוע במבנים הגבוהים שבונים אנשיו (דמוי חדק פיל או כוורות), מאוטובוס שיוצא כל שעה מהתחנה המרכזית בארבע מינץ' לצ'נצ'ה (Chencha) מחיר האוטובוס הוא 20 ביר. בצ'נצ'ה מתקיים בימי השוק מסחר ער וצבעוני במיוחד של בני שבט הדורזה. גן עדן לצלמים!

מצ'נצ'ה ניתן לחזור לכיוון דורזה ברגל. כשעה הליכה. כ-20 דקות הליכה מצ'נצ'ה יש מפל יפה בשם דורסו. הדרך למפל עוברת בנוף מקסים, דרך שדות והרבה מאוד מים. בקשו מילד מקומי שידריך אתכם לשם.

בדורזה ניתן לבקר במלכודות תיירות כמו מפעל לייצור בדים מסורתיים או להיכנס לבית מקומי ותיירותי בתשלום. הבתים המסורתיים של בני השבט שבנויים לגובה מעוררים השתאות לנוכח עוצמתם והאמצעים הדלים איתם הם נבנו. את הבתים ניתן לראות בכל מקום בכפר, למרות שבשנים האחרונות בני הדורזה החלו לבנות בתים מבוץ וגגות ברזל. אם אתם מעוניים לבקר בבית מקומי, פשוט חייכו ובקשו לראות את הבית – לרוב, המקומיים יפתחו לכם בשמחה את ביתם. אנשי הדורזה ידועים כאורגי בדים מעולים וכאנשים המתקיימים על צמח מיוחד דמוי בננה (False Banana) בשם אנסט. אנשי השבט מכינים מהעמילן המופק מגזע העץ לחם בטעם מוזר במיוחד ומענפי העץ בונים את בתי השבט המיוחדים.

קונסו (Konso):

מארבע מינץ' לקונסו – 50 ביר. שעתיים וחצי. נסיעות יוצאות מספר פעמים ביום מהתחנה המרכזית של העיר.

קונסו – שבט האיבר הפאלי (אם תתאמצו – תבינו למה הכוונה). שבט חקלאי שבונה טרסות על ההרים באזור קשה לחקלאות. ביקרנו בכפר בשם גאמפלה. גגות המבנים של השבט בנויים בצורה מיוחדת ובמרכז הכפר עומד מבנה שמוחלף פעם בשבעים שנה ולדעת חוקרי השבטים בעמק, גם הוא מזכיר איבר מין זכרי. משמעות מיוחדת מיוחסת לעצי מורינגה (Moringa) בהם משתמשים למרפא, לאכילה ולמתנות חתונה. הנשים הנשואות לובשות שמלה המזכירה במעט את גגות המבנים ובמרכז הכפר ישנם עמודי טוטם שהמקומיים בונים כדי לזכור את אבותיהם. מבני הקהילה נהרסים ונבנים מחדש כל כ-70 שנה והם משמשים כבית ראשוני עבור זוגות שמתחתנים.

בנוסף, בכפר יש מוזיאון אנתרופולוגי וניתן לצאת עם מדריך מקומי לשטחים בהם אנשי הקונסו קוברים את אבותיהם. בשטחים אלו יש עדיין פסלים רבים שלא נשדדו בידי תיירים חמדנים מהמערב. פסלי טוטם שאנשי הקונסו מכינים כדי לזכור את אבותיהם. במרכז קונסו מכינים אלכוהול מקומי מתערובת של סורגם ודגנים מקומיים נוספים. הריח מזכיר בירה, הטעם יין מקולקל והתחושה היא של תה חם שהתקרר מעט – חובה לטעום!

ג'ינקה (Jinka):

מקונסו לג'ינקה 70 ביר. שלוש וחצי שעות.

ג'ינקה היא עיירה קטנה עם מספר בתי מלון והיא מקום מצוין למציאת ג'יפ למקומות אליהן אין תחבורה ציבורית ולטיול כוכב בשבטי עמק האומו. העיירה קטנה מאוד ובימי השוק ניתן למצוא בה את אנשי המורסי (אלו עם הדסקיות בפה). בעיירה יש מספר בתי מלון (אל תצפו ליותר מידי. התנאים מאוד מאוד בסיסיים) במחירים מוגזמים. מג'ינקה לפארק הלאומי מאגו, לשבט המורסי, יוצא מיני וואן פעמיים בשבוע בימי שני ורביעי. (כ-70 ק"מ).

שבט המורסי הוא אחד מהשבטים המרתקים ביותר באתיופיה. אנשי השבט התגלו לאדם הלבן רק בשנות ה-70. נשות השבט נוהגות להכניס דסקית עשויה חמר אל השפה התחתונה אותה הן מרחיבות כל העת והמהדרות אף משחילות דסקיות עשויות עץ לאוזניים. הדסקיות הן סמל ליופי והיום הן משמשות בעיקר כדי למשוך תיירים שישלמו מעט בירים לנשים עבור הצילומים. על פי מה שמספרים בני השבט בעבר נועדו הדסקיות כדי לכער את הנשים וכך סוחרי שפחות יראו בהן כפחות נחשקות.

גברי המורסי ידועים כלוחמים ללא חת, הנלחמים בעזרת מקלות בקרבות קצרים הנמשכים דקות בודדות. הקרבות גורמים לפעמים לפציעות קשות, אך הם ממשיכים להתקיים עקב היותם של קרבות אלו כלי לקיבוע המעמד החברתי של גברי השבט.

טורמי: ( Turmi)

מג'ינקה לטורמי יוצא אוטובוס שלוש פעמים בשבוע. בנוסף יש אוטובוס יומי עד דימקה ומשם המשך לטורומי אפשרי עם משאיות וכלי רכב מקומיים. התאזרו בהרבה סבלנות. עלות הנסיעה עד לטורומי: מג'ינקה לדימקה – 70 ביר. מדימקה לטורמי – 20 ביר. מיני וואנים יוצאים רק לאחר שהם מתמלאים.

בטורומי מתקיים שוק של שבט האמר, אנשי השבט הם הנחמדים ביותר מבין כל אנשי השבטים בעמק האומו. מטורומי ניתן להמשיך לכפר של שבט האמר ואף לישון באוהל שאנשי השבט מארחים אתכם (הם נחמדים במיוחד!). את האוהל ניתן לשכור במקום.

שבט האמר הוא הגדול ביותר בין שבטי עמק האומו. נשות השבט הולכות חשופות חזה, והן מתפארות בתסרוקת מיוחדת, דמוית קסדה העשויה משומן וצבע אדום המופק מאבן מקומית. כמו כן, הנשים לובשות חצאיות עור קטנות מקושטות בצדפים וחרוזים. הגברים מתפארים בתסרוקות מיוחדות המורכבות מבוץ צבעוני והם נושאים איתם לכל מקום שרפרף עץ קטן המשמש אותם לישיבה. שבט האמר ידוע בטקס חניכה מיוחד (האוקולי). גברי השבט הנכנסים לבגרות צריכים לדלג מעל לכעשרה שוורים העומדים בשורה בלי ליפול – וכשהם ערומים לגמרי. רק לאחר שמצליח הנער לקפוץ מעל לשוורים הוא נכנס לבגרות.

במהלך טקס החניכה רוקדות ושרות הנשים סביב גברי השבט הרווקים שעברו את טקס החניכה בעבר, אבל טרם נישאו ומפצירות בהם להכות בהן בגבן בעזרת שוט מיוחד. כתוצאה מהמכות נפערים שריטות בגופן של הנשים ואלו מזהמות את הפצעים, כדי ליצור צלקות גדולות יותר. צלקות נחשבות אצל שבט האמר כמשהו יפה ומושך במיוחד והבנות עסוקות כל הזמן בטיפוח הצלקות.

שימו לב: כל מיני אנשים יציגו את עצמם כמדריכים ויבקשו ממכם דמי כניסה לשבט האמר. פשוט תתנערו מהם. זה חוזר על עצמו כמעט בכל מקום. אם צריך להיות תקיפים פשוט תגידו בקול שיעזבו אתכם. "המדריכים" האלה ייעלמו מהר מאוד. מקובל לשלם על צפייה וצילום חופשי של טקס החניכה כ-400 ביר.

יציאה מטורמי בתחבורה ציבורית אפשרית 3 פעמים בשבוע לג'ינקה. בשאר הזמן אפשר לתפוס טרמפים עם מקומיים בתשלום סמלי. בדרך כלל זה יהיה לכיוון קיי אפר, או דימקה. אבל יש גם טרמפים רבים לכיוון ארבע מינץ'. תמיד יהיו מקומיים שיעזרו לכם ויבקשו את שלהם בסוף. אם זה בסדר מבחינתכם – תנו להם להשיג לכם טרמפ.

אומורטה (Omorate):

מפאת קוצר זמן לא ביקרנו אצל שבטי גאלב ודסנאץ'. אך מטורומי יש לקחת טרמפים לאומורטה, לשבט הדסנאץ'. כרגע אין תחבורה ציבורית כלל אך הכביש במצב מצוין ויש רכבים ומשאיות העושות את הדרך (לא בתדירות גבוהה במיוחד).

חוזרים לאדיס אבבה

מארבע מינץ' לאדיס אבבה ניתן לצאת בנסיעה ארוכה עם אוטובוסים מקומיים או בנסיעה נוחה עם חברת סלאם באס. משרדי החברה יושבים צמוד לתחנה המרכזית בארבע מינץ'. 7 שעות נסיעה, 280 ביר.

סגירת תפריט
Call Now Button
WhatsApp chat
×
×

עגלת קניות